הרב אליהו סטולוביץ


פרשת קורח תורה מן השמים

פרשתנו עוסקת בקריאת התגר על מנהיגותו של משה. היא מתחילה בקורח ועדתו, אך מוצאת הדים בכל העדה, שנקהלת כנגד משה ואהרון פעמיים. פעם אחת יחד עם קורח ופעם נוספת לאחר שקורח ועדתו נענשו. בארבעה מקומות בתנ"ך פונה ה' אל משה "בהצעה מגונה", להשמיד את עם ישראל וליצר ממנו עם חדש: "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם...וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי־עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ", "אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי־גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ", "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע", "הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע". בשלושת הפעמים הראשונות משה מתפלל על עם ישראל ודואג שהשם יסלח להם. הקדמת הפניה למשה, מעידה על כך שזה היה רצון ה' מלכתחילה, שמשה ייקח אחריות על העם וה' יסלח. בפעם הרביעית, אצלנו בפרשה הוא מבין שתפילה לא מספיקה. כאן זה לא רק איום, אלא הודעה מקדימה והמגיפה מתחילה. מדוע חטא זה חמור מחטא העגל ומחטא המרגלים? המהר"ל מפראג מסביר שערעור על משה, וטענה שהוא פועל מדעתו האישית, זה בעצם ערעור על כך שהתורה ניתנה מן השמים. כיוון שמשה הוא הצינור לקבלת התורה, ערעור על נאמנותו למקור, הוא ערעור על א-לוהיותה של התורה.

כדי לעצור את המגיפה שהחלה, מורה משה לאהרון לקחת קטורת ולעמוד בין המתים לבין החיים. חז"ל תארו את עצירת המגפה כויכוח בן המלאך הנשלח ע"י ה' לבין אהרון שנשלח ע"י משה: "ויעמוד בין המתים ובין החיים" עמד המלאך, ואהרן מנעו ולא הניחו לעבור ויעצרו במתניו, אמר המלאך לאהרן: המקום (=הקדוש ברוך הוא) שלחני להרוג ואתה מחזיק בי? אמר לו אהרן: כך צוני משה שאחזיק בך. אמר לו המלאך: אני אומר לך הקדוש ברוך הוא שלחני ואתה אומר לי משה? אמר לו אהרן: כל מה שאמר לי משה מפי הקדוש ברוך הוא וברצונו של הקדוש ברוך הוא...

נראה שחז"ל מבררים את אותו יסוד שהפרשה כולה מבררת. משה הוא נציג נאמן של רצון ה' אפילו יותר מאשר הוראה מפורשת של ה' למלאך, כיוון שהוא מבין שגם כשה' כועס ומעניש רצונו היותר פנימי הוא לטובת עם ישראל.