פרשת וישב- היכולת להודות בטעות
מיד אחרי מכירת יוסף מופיעות שתי פרשיות דומות מספיק, כדי להזמין השוואה, אך בעלות הבדל מהותי. הפרשיות מלוות את שני מנהיגי העתיד, יהודה ויוסף. שניהם עומדים בפני ניסיון של פיתוי נשי, שניהם מקושרים למעשיהם על ידי פרטי לבוש(בגד של יוסף, חותמת ופתילים של יהודה). עד כאן נקודת ההשוואה, מכאן נעמוד על ההבדל.
יוסף מפותה על ידי אשת פוטיפר, עומד בניסיון ונמלט ממנה בלא לחטוא. יהודה מפותה על ידי תמר, אלמנת בנו שמתחפשת לזונה, כך שאינו מכירה, ומתכננת לקיים בעזרתו את מצוות היבום, אותה הוא מונע ממנה. יהודה אינו עומד בפיתוי, הוא מקיים איתה יחסים והיא נעלמת עם חותמו ופתיליו. משמתברר שהיא בהריון ומתוך מחשבה שהיא זנתה עם מישהו שאינו מהמשפחה ובכך פגמה במצוות היבום, נגזר עליה גזר דין מוות. למרות סכנת החיים, שתמר נמצאת בה, היא לא חושפת את יהודה בציבור, אבל מבקשת ממנו לקחת אחריות ולהכיר בכך שהוא זה שהכניס אותה להריון, בעזרת התפילין והחותמת שהפקיד בידה. הראיות היחידות לכישלון של יהודה נשלחות אליו. הוא יכול להתכחש לכישלון ולתמר, להעלים את הראיות ולתת לתמר להיענש, אבל הוא בוחר אחרת. הוא לוקח אחריות על השגיאות שלו מודה באשמה ובכך מעניק לשם שלו עומק נוסף. לא רק לשון הודיה אלא גם לשון הודאה: "הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה. וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי".
יהודה הופך למנהיג, ממנו תצא מלכות, לא משום שאינו נופל, אלא משום שהוא יודע לקחת אחריות על נפילותיו ולהודות בטעות.
