פרשת ויצא- "בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים"

שני הבנים הראשונים של אברהם אבינו נולדו לאמהות שונות, הגר ושרה. אין פלא, איפה, שדרכיהם נפרדות ורק יצחק ממשיך את שושלת עמנו. מפתיע יותר, הדור הבא, שבו תאומים שנולדים ליצחק ולרבקה, נפרדים גם הם, יעקב ממשיך את דרך אבותיו ועשיו יוצא לדרך אחרת. לאור זאת, נראית האפשרות, שכל בניו של יעקב ימשיכו את הדרך של האבות ויהיו כולם שבטי ישראל, כמעט חסרת סיכוי. שנים עשר בנים לארבע אמהות שונות, כל אחד עם כוחות שונים ויתרונות שונים, כיצד יתאחדו כולם? בטח ובטח, כשחלק מהכח הדוחף להיווצרות המשפחה, הוא הקנאה בן האחיות.

נוסיף ונקשה, מדוע העם שאמור לשאת בעולם את בשורת אחדות המציאות והאמונה בא-ל האחד, נבנה על יסודות נפרדים ועוד מטפח אותם, בהמשך הדרך, בעזרת נחלות שבטים שונות ברחבי הארץ?

בכתבי הרב קוק יש פיסקה מאירת עיניים בנושא:

"כל הניגודים הנמצאים בהדעות, וכל אותה האפסיות שלפעמים נראה מחוג אחד על חברו...

למסתכל פנימי, מתראים הם בתואר ריחוקים מקומיים של שתילים, שהם משמשים לטובת רעננותם ושביעת יניקתם, כדי שכל אחד ואחד יתפתח במילואו, ותהיה הסגולה המיוחדת של כל אחד מחוטבה בכל פרטיה, מה שהקירוב היה מטשטש ומקלקל הכל. והאחדות המתואמה באה רק מתוך זה הריחוק,

שרי בפירודא וסיים בחיבורא(תרגום לעברית – מתחיל בפרוד ומסיים בחיבור)".


האחדות אליה אנו שואפים, איננה מטשטשת דעות וכוחות. היא מאפשרת להם להתפתח ולייצר גיוון ועמלה לשמור את האחווה, שתאפשר לכוחות להשתלב כמו פאזל גדול, מכל החלקים כולם.

נתפלל שנזכה לראות זאת בימינו.