וירא ה' כי שנואה לאה"

מדרשים רבים מנסים להתמודד עם הקושי הגדול של שנאת יעקב ללאה.

כיצד איש תם יושב אהלים, נרדף בעצמו, לא חס על לאה, לא הבין שהכול מלבן ולא יכול לפחות לגלות חמלה כלפיה?

הם מנסים לרכך פסוק זה בדרכים שונות, כגון הקישור של לאה עם עשו, עם מי שמעשיו שנואים, שהייתה מיועדת לו.

למשל גמרא בבא בתרא קמג ע"א: "וירא ה' כי שנואה לאה, מאי שנואה? אילימא שנואה ממש, אפשר? בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, בגנות צדיקים דבר הכתוב? אלא ראה הקב"ה ששנואין מעשה עשו בפניה".

רד"ק מציע בפירושו לתורה: "לא היה יעקב שונא אותה, אבל היה אוהב אותה. אלא שלפי שהיה אוהב את רחל יותר, קרא ללאה שנואה. כלומר, כנגד אהבתה של רחל הייתה שנואה". הכל יחסי באהבה.

אבל המדרש שהבאנו אינו מוותר ליעקב.

פירוש רמב"ן מבין את "כי שנואה לאה" כפשוטו, אבל מסיבת התרמית עצמה, כמו במדרש בראשית רבה הקודם, לא מסיבת התוכחה שדברה אתו קשות. רמב"ן בראשית כט לא: "כי שנואה לאה - הנה לאה רמתה באחותה גם ביעקב, כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה שאחז בה והכניסה אליו ואל תמר בו, היה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה, אף כי הייתה מתנכרת כל הלילה, ולפיכך לא הכירה עד שראה אותה בבוקר, ולכן שנאה יעקב". אמנם בהמשך מציין רמב"ן שיעקב חמל על לאה, אבל הביקורת בעינה עומדת.

פירוש תורה תמימה בראשית כט לא הערה ו שמעלה את השאלה הקשה שאולי אסור היה ליעקב בכלל לשהות איתה שכן אסור לחיות עם אישה שנואה ובוודאי לא להביא ממנה ילדים לעולם ("בני שנואה", מסכת כלה פרק א הלכה י, מסכת נדרים כ ע"ב ושם מדובר במי שיש לו שתי נשים!