למרות ששלושת האבות שקולין זה בזה מקובל לראות את יצחק כדמות הפסיבית והחלשה בהם. אברהם אב המון גויים. יעקב-ישראל אבי האומה. שניהם, שמם מתחלף במהלך חייהם.
ויצחק? עולה תמימה או גרוע מזה, משוחד ע"י עשו . שמו נקבע הרבה לפני לידתו.
גם מכמות הפסוקים במקרא אפשר לראות שלאברהם מוקדשות שלוש פרשות, ליעקב חמש ויותר וליצחק רק פרשה אחת (שתיים?).
וגם בפרשה זו עדיין מוטל צילו של אברהם מחד גיסא וכבר עולה ומשתלטת דמותו של יעקב מאידך גיסא. "חמש עשרה פעם שדיבר הקב"ה עם האבות: שמונה באברהם, שנים ביצחק, חמישה ביעקב" .
אבל מנגד מחדד התלמוד הירושלמי:
ירושלמי ברכות פרק א הלכה ו
ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב ושמו של יצחק לא נשתנה? אלו – אבותיהם קראו אותן בשמן.
אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק, שנאמר: וקראת את שמו יצחק.
יצחק מסמל את היציבות והשורשיות, מי ששמו מקיים אותו והוא מקיים את שמו ואינו נזקק למהפכות ולתזוזות גדולות שיכולות לקחת את האדם לכאן ולשם.
היציבות של עם ישראל גלומה בשם יצחק. בשמה של אותה יציבות אנו פונים אל בורא עולם בכל ראש שנה בבקשת מחילה תוך איזכור עקידת צחק.
ויצחק הוא זה היחידי שבסופו של דבר מתפלל בעדנו, כפי שנאמר במסכת שבת:
