פרשות אחרי מות קדושים - מסימן קריאה ! לסימן שאלה ?
על הפסוק "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". מביא רש״י שני פירושים. פירוש ראשון- "כמשמעו", זאת אומרת, ציווי לדיין לשפוט בצדק ולא להטות את המשפט. בפירושו השני אומר רש״י- "הוי דן את חברך לכף זכות". לפי פירוש זה פונה הפסוק לא רק לשופט, אלא לכל אחד מאיתנו ומבקש ממנו ללמד זכות. אפשרות זו מפרשת את המילה בצדק, כמו להצדיק את האדם שעומד מולך.
יש אפשרות לחבר בין הפירושים ולאמר שלימוד זכות, גם הוא קשור לצדק. באופן אינטואיטיבי נראה, שלימוד זכות מנוגד לצדק -כשאתה מחפש איך להתייחס לאדם העומד מולך בצורה חיובית, אתה נוטה מהצדק כלפי האפשרות החיובית, אבל זו לא הדרך היחידה לראות את הדברים.
ניתן לומר, שהיכולת ללמד זכות, מתחילה במודעות לשיפוטיות שלנו וממשיכה בתשומת לב להבדל בין המציאות לבין הפרשנות שאנו נותנים לה. לפי זה, העיקרון של לימוד הזכות הוא היכולת לשים סימן שאלה, היכולת להעלות ספק, האם הפרשנות שלנו למציאות, הכרחית, או ששווה לברר, לפני שאנו חורצים משפט.
שופט מקצועי, אמון על הפרקטיקה הזאת, אבל עבור כל אחד מאיתנו, ששופט ללא הרף את סביבתו, כדאי ללמוד לאמץ קצת ספקות לגבי פרשנותנו. לבל תהפוך הנחרצות שלנו למגבלה המסתירה את הצדק.
