פרשות אחרי מות קדושים- "מתי אלמד לבחור נכון"
הפרשה השנייה שנקרא השבת מתחילה בציווי : "...קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם." רש"י מסביר את המילה קדושים- "היו פרושים מן העריות". מדוע הפרישה. מובילה לקדושה ואיך קשורה קדושתנו לקדושתו של ה'?
ניתן היה לחשוב שקדושה משמעותה הימנעות והקדוש הוא מי שמתכחש ליצר המיני, אולם התורה חושבת אחרת.
קדושתו של ה' משמעותה היבדלותו מן העולם הזה. הוא מרוחק מכל המרחב הגשמי, אבל דווקא בשל כך נוכחותו בעולם היא בעלת השפעה כבירה. במובן מסוים הגעגוע אליו והשאיפה הבלתי מושגת להידבק בו גורמת לכך שנוכחותו מוחשית הרבה יתר מכל דבר חושי ובר השגה.
באופן דומה, אך בהתאמה לבני אדם, ניתן לאמר שמטרת הפרישה והימנעות ממימוש היצר המיני, אינה ליצור דיכוי, אלא ליצור געגוע וניתוב של הכוחות על מנת להעצים את המרחב הזוגי ולהדק את הקשר בין איש לבין אשתו.
בהקבלה רחבה יותר מושג ההקדשה קשור ליצירת תיעדוף שמגביל מימוש מסוג אחד לטובת מימוש מסוג אחר. למשל, אדם שמקדיש את זמנו למטרה מסוימת, מצמצם את הזמן של דברים אחרים כדי לתעדף ולרומם את המטרה, לשמה הקדיש את הזמן.
הפרשה קוראת לנו להיות קדושים לא כדי לדכא את חיינו, אלא כדי לדייק ולהעצים אותם על ידי בחירות נכונות.
