וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל־יָבֹא בְכָל־עֵת אֶל־הַקֹּדֶשׁ:
בקרבתם לפני ה' וימותו – אומר המדרש:
היה ר' אלעזר בן עזריה אומר: משלו משל למה הדבר דומה? לחולה שנכנס אצל הרופא. אומר לו: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב. בא אחר ואמר לו: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני. וזה זרזו יותר מכולם. לכך נאמר: "אחרי מות שני בני אהרן … ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש"
הפרק מתחיל באזהרה לחולה בעקבות אירוע שקרה לחולה אחר; ומות שני בניו של אהרון: נדב ואביהוא, הוא האזהרה לאהרון שלא יבוא בכל עת אל הקודש. אבל בהמשך מדרש ספרא, בסוף פרק ח פרשתא ה, על הפסוק "והייתה זאת לכם לחוקת עולם ... אחת בשנה" מאריך מדרש ספרא בתיאור יום הכיפורים כיום קבוע ועומד לכפרה וכחלק מהמועדות כולם ולא כקשור למות נדב ואביהוא דווקא.
זכו איפוא נדב ואביהוא שנכתבו לדורות ונחתמו עם סדר עבודת יום הכיפורים. ואולי גם כצו כללי לדורות: לא לבוא "בכל עת אל הקודש". לדעת את גבולות הקריבה וסדרי ההקרבה – גבולות המקום והזמן.
