"ולא תחללו את שם קודשי"
על פי הרמב"ם, אחד מהסוגים של חילול השם הוא אדם חשוב שמתנהג בדרך לא נאותה. כך מובא בהמשך (שם יא):
"יש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם. ואף על פי שאינם עבירות הרי זה חילל את השם, כגון שלקח ואינו נותן דמי המיקח לאלתר, והוא שיש לו, ונמצאו המוכרים תובעים והוא מקיפם, או שירבה בשחוק או באכילה ושתייה אצל עמי הארץ וביניהם, או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלם בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו. הכול לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין.
ולא רק מנהגים כאלה גורמים לחילול ה', אלא כל התנהגות שעלולה לגרום לזלזול בתורה ובלומדיה. כך למשל כותב הרמב"ם במקום אחר:
כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם … לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם (אבות ד ה), ועוד צוו ואמרו: אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן (שם)".
דברים אלה של הרמב"ם מלמדים אותנו שגדר חילול השם הוא הרבה מעבר לאותן עבירות ידועות של ייהרג ובל יעבור – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
