פרשת בא- שאלת השאלות
פרשת השבוע הקודמת הסתיימה בכך שפרעה ועבדיו מכבידים את ליבם אחרי שבע מכות, כאשר הם רואים שהברד חולף:
"וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו".
לעומת זאת, בתחילת הפרשה שלנו, כאשר משה רק מזהיר מפני המכה השמינית, מכת הארבה, עוברים עבדי פרעה צד ושואלים את פרעה:
"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם"?!
פרעה מתעלם משאלת עבדיו ונראה שלא רצה לתת לה מקום. אם נתבונן בקשיות העורף (המסתתר באותיות השם פרעה) שלו נראה, שפרעה אינו רק המשעבד במצרים, אלא גם משועבד בעצמו. הוא משועבד במערכת הירארכית דורסנית, שאם רק תיתן מנוחה לעבדים שלה היא עלולה להתמוטט. מבט על אירן בימינו מסביר משהו מהדבר הזה, כשלמתבונן מהצד קשה להבין, מדוע מעצמה שכזו, מובילה את עצמה לאבדון כלכלי, בטחוני ואזרחי ולא מוכנה להרפות מהאידאולוגיה הקיצונית שלה.
אולם קבעון מחשבתי הוא משהו שמסכן את כולנו, בפרט ובכלל. אחד הדברים שיכול להציל אותנו מקיבעון שכזה ולהוציא אותנו לחירות ולגמישות מחשבתית הוא, הכבוד הניתן לשאלת שאלות. בפרשה שלנו, המתארת את היציאה לחרות ממצרים, מופיעים שלושה מתוך ארבעת הבנים של ליל הסדר. שאלותיהם מצטרפות לשאלות "מה נשתנה" ויוצרות זיקה בין זמן חרותנו לחשיבות השאלה. ניתן לאמר, שהשאלה איננה רק האמצעי להשגת תשובה קיימת, אלא מחוללת חשיבה שמאפשרת התחדשות.
יציאת מצרים היא יסוד האמונה והיסוד לשאילת שאלות. האמונה מספקת משמעות ויציבות, אך גם את האמון המאפשר לשאול כדי להביא לפתיחות, גמישות מחשבתית וצמיחה.
