וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים: הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֲיַד ה' תִּקְצָר עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא:
מספר המדרש על מחלוקת גדולה בין תנאים בפירוש הטענה הזו:
ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם וכו' ", רשב"י ( ר שמעון בר יוחאי) אומר: ר' עקיבא היה דורש בו דבר אחד, ואני דורש בו שני דברים, ודברַי נראים משל רַבִּי.
הרי הוא (רבע עקיבא) אומר: "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם" – אפילו אתה מכניס להם כל צאן ובקר מספיקים הן להם?
ואני אומר: וכי מפני שאין להם בשר לאכול הם מתרעמים? והלא כבר נאמר ביציאתם ממצרים: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" . יכול שאכלום במדבר? תלמוד לומר: "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד". אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום. "אם את כל דגי הים יאסף להם" – אפילו אתה מכניס להם דגים לאכול היו מתרעמים. והלא הלכה עמהם באר במדבר והייתה מעלת להם דגים שמנים יותר מצרכם! אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום
רבי עקיבא שואל בפשטות איך נדע שהאוכל יספיק לכל העם. רבי שמעון בר יוחאי שהיה תלמידו, לא מהסס לחלוק על רבו ולומר שהכול היה בעצם קיטורים שאין להם שום הצדקה אמיתית.
