פרשת בלק- עָם כְּלָבִיא
בפרשתנו, בלק מלך מואב שוכר את בלעם, על מנת לקלל את ישראל ,אך הקללות הופכות בפיו לברכות, שעד היום אנו זוכים להתברך בהשראתן.
שם המבצע ההרואי באירן לקוח גם הוא מברכת בלעם- "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא", אבל זו אינה ההשוואה היחידה ללביא שמופיעה בברכות בלעם, הוא גם משתמש בדימוי הבא- "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"
ניתן לראות, שהתורה מתייחסת לשתי תנוחות גוף של האריה, שכיבה וקימה. אם נעקוב אחרי אריות בטבע, נראה שרוב הזמן הם רובצים. הלביאות הן שעושות את רוב העבודה. אבל אוי לו למי שיטעה לחשוב שכאשר האריה רובץ, כוחותיו גם הם שפופים. כאשר השעה זקוקה לכך, קם האריה מתנשא ומסתער על יריבו.
בהשלכה לאומית, ניתן לאמר, ששיגרת חייו של עם ישראל מטעה. בניגוד לאויביו, הוא מרבה לעסוק בחיים ובפיתוחם ולא ביצירת אמצעי פגיעה בחפים מפשע. אהבתו לחיים ורגישותו לאיבודם, עלולה להטעות את אויביו ולגרום להם לחשוב, שיכולתו לפגוע בהם, נמוכה. עליהם לדעת שטעות זו תעלה להם ביוקר. מי שמחריד את האריה ממסלול חייו הנינוחים יגלה כמה עוצמות של אחדות תחכום ונחישות יש בו.
