פרשת וארא – השלמת זכרון
אם נשווה בין סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, לסיפור בספר שמות, נראה, שיש דילוג משעבוד מצרים וצעקת בני ישראל, עד עשרת המכות. זאת אומרת, שהכישלון הראשון של משה מול פרעה, שמופיע בסוף פרשת שמות ובעקבותיו הכישלון הראשון מול העם בפרשתנו, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה", נשמט מההגדה.
ההשמטה הזו היא טבעית והכרחית. כשאנו חוגגים את יציאת מצרים, טבעי שנעסוק בה באופן מרומם ומעצים. נזכור איך מתוך הקושי הגדול, הוציאנו ה' לחרות, נודה עליה ונשמח בה. זו אווירה מתאימה לגיבוש הזהות והנחלתה לדורות הבאים כגורם מעניק כוחות.
פרשת השבוע יוצרת השלמה נדרשת. היא מאפשרת לנו להתבונן בקושי של העם, ברצון שלו להיגאל, ובלבד שיעשו בשבילו את העבודה ובקושי של משה להנהיג, מול ביקורת מבית. ההתבוננות הזו מתאימה לסדנת עבודה שנתית, לא למסיבת יום ההולדת הלאומית, מעצבת הזהות, של ליל הסדר. כדי לגדול וללמוד מטעויות העבר, אנחנו צריכים גם את המבט המעמיק הזה, שמעלה למודעות את חסרונותינו ומבקש להתמודד איתם. להבין שחרות, דורשת עבודה מתמדת ונכונות לשלם מחירים. שהנהגה, מחייבת "עור של פיל", התמודדות מול כפיות טובה, והבנה שגם כשהולכים צעד אורה, יבואו אחריו שני צעדים קדימה. רק על ידי השלמה כזו לזיכרון גאולת מצרים, נתקרב לגאולה השלמה.
