פרשת ויקרא- לא להחמיץ את החירות
בפתחו של חודש ניסן ננסה לפתור את חידת הקשר בין החירות לבין ההימנעות מחמץ, בעזרת פרשת השבוע. בפרשה מופיע איסור, להקריב חמץ על המזבח והוא מורחב להגבלות נוספות: "כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'...עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"
אסור היה להקריב על המזבח חמץ ופירות (דבש המוזכר בפסוק הוא דבש הפירות). ייתכן שזה משום שהם סוגי מאכל שמגרים את החושים שלנו, אבל חיי המדף שלהם קצרים. הפרי ירקיב והלחם יעלה עובש, בעוד שהמצה תחזיק מעמד. על דרך החיוב, אנו מצווים להוסיף מלח לכל קורבן כמייצג את הנצחיות והעמידות.
חג החירות מתחבר אל המצה, החופשית ממאמצי נשיאת חן. היא חירותית כי היא עצמית. מעניקה לנו את מרכבי ההזנה ללא ניפוח שיווקי, ריחות וטעמים. ניתן להשליך מכאן על כלל עשיית האדם ולומר שהחלקים המשמעותיים אינם החלקים ש"מצטלמים טוב", וחולפים כלעומת שבאו, אלא התחומים בהם האדם מסוגל להתמיד ולהתקדם לאורך זמן. הרבה אחרי שתחלוף ההתאהבות הרומנטית תמשיך ברית האהבה ועבודתה. שבת שלום .
