פרשת וישלח- לכל איש יש שם
ההשראה לשירה של זלדה לקוחה מהמדרש הבא: ״אַתְּ מוֹצֵא שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְאָדָם, אֶחָד מַה שֶּׁקּוֹרְאִים לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְאֶחָד מַה שֶּׁקּוֹרְאִין לוֹ בְּנֵי אָדָם, וְאֶחָד מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ. טוֹב מִכֻּלָּן מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ״.
יעקב ועשו מקבלים שם אחד בלידתם ושם נוסף בעקבות מעשיהם. עשו נקרא כך בגלל שנולד שעיר, כאדם בוגר ״עשוי״, בשונה מתינוק חלק. במעשיו, הוא מתלהב מתבשיל העדשים האדום. מתוך בוז לבכורה, שתהיה רלוונטית בעיקר לזרעו בעתיד, הוא מוכר אותה בעבור התבשיל האדום, שתופס את יצריו בהווה ולכן יקראו הוא וזרעו אדום.
יעקב נקרא כך משום שנולד כשידו אוחזת בעקב עשו. השם אומנם מכיל את הנחישות של יעקב, באחיזה שלא מוותרת ונאבקת על העתיד והבכורה, אבל הוא מכיל גם את המושג עקוב , שפרושו נפתל ולא ישר-״ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר״.
הדרך שיעקב, התם יושב האוהלים, כפי שהכתוב מעיד עליו, נאלץ ללכת בה, היא דרך של תיחכום ומרמה. זו דרך ,שהלידה כתאום צעיר, לבכור שבז לבכורה, מכתיבה לו והיא מועצמת על ידי אמו, רבקה, שמבינה כך מדבר ה׳ ששמעה עוד בהיותה בהריון.
בפרשתנו ,יעקב שב ופוגש את עשו , אבל הפעם אחרי שמעשיו מזכים אותו בשם נוסף: ״ לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל״. מעשיו מזכים אותו בשם, שעדיין מבטא מאבק, אבל מאבק של פנים אל פנים שם בו העקוב הופך למישור.
במקביל לאדום, שהופך להיות שמו של זרעו של עשו, המזוהה עם רומא, ישראל, הופך להיות שמו של זרעו של יעקב. אדום מקדים להנהיג בעוצמות חיים מלהיבות ואז יורד מבמת ההיסטוריה. ישראל עם של נצח , שתפקידו ליישר ולהנחיל ערכי מוסר לעולם כולו, מתקדם לאט לאט אל עתידו.
