פרופ' צחי גרוסמן

אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ: לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת־רֵעֵהוּ בִּבְלִי־דַעַת וְהוּא לֹא־שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְנָס אֶל־ אַחַת מִן־הֶעָרִים הָאֵל וָחָי:

ראו גדולתו של משה רבינו:

פירוש תפארת ישראל - יכין על משנה זו: "דאף על גב דהפרשת כל ו' הערים מצוה אחת היו, ומשה רבנו ע"ה לא היה בידו לגמור כל המצוה (שהרי לא נכנס לארץ ישראל ולא יכול היה להפריש את ערי המקלט העתידיות שממערב לירדן), ואפילו הכי הפריש מה שהיה יכול, ואף שלא קלטו עדיין".

ופירוש רש"י על הפסוק "אז יבדיל משה" בפרשתנו: "נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם. ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה: מצוה שאפשר לקיימה -אקיימנה".

זו גדולתו של משה, שהגם שידע שלא יוכל לגמור את המצווה, ושאפילו שלוש הערים שהבדיל בעבר הירדן המזרחי לא תהיינה מקודשות אלא בידי יהושע תלמידו, והגם שהתחנן על נפשו להיכנס לארץ ישראל ולא נענה, אפילו כך, לא נמנע מהתחלת קיום המצווה.