פרופ' צחי גרוסמן

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ

פעמיים אנו קוראים קללות: פעם בפרשת בחוקותי בספר ויקרא, ופעם בפרשת כי תבוא בספר דברים.

הרמב"ן מחלק היסטורית בין הקללות של בחוקותי, המתייחסות לגלות חורבן בית ראשון, לבין הקללות בפרשת כי תבוא, המתייחסות לגלות שאחרי חורבן בית שני. 

ואלו דבריו:

בחוקותי:

ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות ראשון, כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת הגלות והגאולה ממנו. שכן תראה בתוכחות, שאמר: "ואם בחוקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם", ואמר: "להפרכם את בריתי", והזכיר בהם במות וחמנים וגלולים (פסוק ל), כי היו עובדי עבודת כוכבים ועושים כל הרעות. והוא שאמר (פסוק לא) והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם, יַתְרֶה בהם לסלק מהם מקדשו וקבול הקורבנות שהיו לרצון לו במקדש ההוא.

כי תבוא:

והוא הגלות שגלינו לרומי על לכת אגריפס המלך שם … ואמר: "ישא ה' עליך גוי מרחוק" (פסוק מט), כי באו אספסינוס וטיטוס בנו עם חיל גדול מרומיים בארץ ולכדו כל ערי יהודה הבצורות, והצר להם מאד כאשר ידוע בספרים שלכדו גם חומות ירושלים ולא נשאר רק בית המקדש וחומת העזרה … וכאשר נלכדה גם היא, אז נתקיים "ונסחתם מעל האדמה". ואז שבו הרומיים לארצם ובידם גלות ירושלים וביד עמים רבים אשר אתם מיון ומצרים וארם ויתר עמים רבים, ונתקיים (פסוק סד) "והפיצך ה' בכל העמים וגו'