כי יקרא קן צפור לפניך" – גם זו מצוה מבוארת מן "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם, או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה ולעקור המין … ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף, כאילו יכרית המין.
וכן מה שאמרו לפי שעושה גזרותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות, לומר שלא חס האל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו, שאין רחמיו מגיעות בבעלי נפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכינו, שאם כן היה אוסר השחיטה!
אבל טעם המניעה, ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר. כי האכזריות תתפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזריים מאד. ומפני זה אמרו: טוב שבטבחים שותפו של עמלק. והנה המצוות האלה בבהמה ובעוף אינן רחמים עליהן, אבל גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המידות הטובות.
הרמב"ן שולל בדבריו את האפשרות שהסיבה היא צער בעלי חיים, והקדוש ברוך הוא מרחם על בעלי החיים, שהרי לו היה הדבר כך לא היינו יכולים לשחוט!
אלא אלו בעצם גזרות. והסיבות הן שתיים: האחת - למנוע הכחדת מיני בעלי חיים. והשנייה - אילו גזירות עלינו על מנת לחנך אותנו, שלא תהיה בנו אכזריות.
