ויקְרִיבוּ הנְשִאִים אֵּת חֲנֻכת המִזְבֵּח בְיום הִמָשח אֹתו ויקְרִיבוּ הנְשִיאִם אֶת קָרְבָנָם לִפְנֵּי המִזְבֵּח:
אומר המדרש:
למה ניזדרזו הנשיאים לבוא ולהקריב תחילה, ואילו במלאכת המשכן ניתעצלו ולא הביאו
אלא אבני שוהם ואבני מילואים באחרונה?
לפי שבשעה שאמר משה: "כל נדיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן" ולא אמר לנשיאים, היה רע בעיניהם על שלא אמר להם להביא. אמרו: יביאו העם מה שיביאו, ומה שיחסרו נמלא אנחנו. שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות ...
לאחר שני הימים, בקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו, שכבר צווה משה: "ויעבירו קול במחנה ...איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש".
והיו הנשיאים מצרים על שלא זכו בנדבת המשכן. אמרו הנשיאים: הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן, ניתן בבגדי כהן גדול. זהו שכתוב: " והנשאם הביאוּ את אבני השֹּׁהם ואת אבני המלֻּאים לאפוֹד ו לחֹּשֶׁן " אמר הקב"ה: הנשיאים שנתעצלו, חיסר אות אחת משמם, שכן כתיב: "והנשאם" חסר יו"ד.
כיון שנגמר המשכן, הקדימו והביאו קרבן בזריזות, זהו שכתוב: "ויקריבו נשיאי ישראל". אמרו: הרי השעה שנקריב קורבנות בשמחה, ששרתה שכינה במעשה ידינו. כיון שנעשה המשכן ולא היה חסר כלום, אמרו: מה יש לנו להביא? הלכו והביאו עגלות שיהיו נושאים עליהם את המשכן. ומי נתן להם העצה הזאת? שבטו של יששכר שכך אמרו להם: משכן שעשיתם, פורח הוא באוויר?! אלא התנדבו עגלות שתהיו נושאים אותו בהם. לכך כתיב: " ויקריבו נשיאי ישראל" - שניתנחמו על מה שעשו בתחילה.
מה מלמד אותנו הסיפור מאחורי הקלעים של מתנות הנשיאים? כשמדובר בבני אדם מורמים מעם – הנשיאים- קל מאד ליפול למצב של גאווה. הנשיאים הבינו שחטאו בחטא הגאווה בתחילת בניית המשכן, והבינו בזמן שביום חנוכת המשכן צריך למהר ולעשות תיקון, וכך אכן עשו.
