וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה:
אומר אברבנאל:
"ותקרבנה בנות צלפחד וגו' " – לפי שנמנו כל שבטי ישראל למשפחותיהם … ואמר יתברך על זה המנין "לאלה תחלק הארץ", התעוררו בנות צלופחד שהיו ממשפחות מנשה לבקש על נחלת אביהם … ואמרו: "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה", מורה שהבנות האלה הלכו בראשונה לפני משה. ואמרו לו: אדונינו, לדין באנו, והוא השיבן: הלא נתתי לישראל שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. לכו לפניהם ומה תבקשו ממני בדבר המשפט? והמה הלכו לפני אלעזר הכהן כי אהרן כבר היה מת והשיבן כזה המאמר. והלכו לנשיאים ושרי העדה ואמרו אליהם טענתם והם השיבו: הדבר הזה הוא מכלל הדבר הקשה ואנחנו לא שמענו משפטו. לכו אל משה כי כן כתיב: "כל הדבר הקשה יביאון אל משה". וכאשר ראו הבנות ההמה כי שומע אין להם, זה היה אומר: לכו לשרים, והם היו אומרים: לכו אל משה, התחכמו בעצמם וחכו עד אשר היו כולם, רוצה לומר: משה ואלעזר והנשיאים ושרי העדה נקבצים יחד פתח אהל מועד, ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר ולפני הנשיאים ואמרו בפני כולם טענתם, לאמר: ראו עתה מי הוא הראוי לדון בזה וישפטהו.
פירוש אברבנאל שופט עמידה זו לחובתם של כל הנכבדים הנ"ל, ובכללם משה, שדחו את בנות צלופחד הלוך ושוב וגלגלו הנושא כל אחד לפתחו של האחר.
כלומר, גם במדבר הייתה בירוקרטיה. אבל בנות צלופחד לא נכנעו לביורוקרטיה, התחכמו ובאו לפני כל ההיררכיה הארגונית יחד כך שלא יכול יותר "לגלגל" אותן ממקום למקום
