השבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול מכמה סיבות, אמנה שתיים מהן. האחת, בשל הנס הגדול שארע בשבת שלפני יציאת מצרים, כשעם ישראל לקח שה לקראת הקרבתו בפסח והמצרים שהשה היה אלוהיהם, נמנעים מלפגוע בהם. והשנייה, בשל ההפטרה אותה קוראים מחתימת ספרי הנביאים, בפסוק המתאר את יום ה' הגדול שיגיע בעת הגאולה.
את גודל התקופה והניסים שאנו חווים עכשיו קשה שלא להרגיש. בניגוד לגאולת מצרים, בה הקב"ה פעל כמעט לבד, בימים אלו, אנו שותפים לטוב ולרע. זו זכות גדולה להיות פעילים בהצלת ישראל מיד אויביה ומצד שני, זה עלול לאתגר כאשר חסרונותינו מעיבים על התהליך.
ניתן לשאוב אופטימיות ותקווה מהפסוק המופיע בסוף ההפטרה: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם...".
דור הבנים, הנושא בעיקר הנטל, היה עד לא מזמן, דור מושמץ, המואשם בפינוק יתר ובחוסר מחויבות. רמת המסירות והמחויבות שלו לטובת המדינה, מעוררת את לב כולנו לאהוב, להאמין ולקוות, להיות ראויים למדינה עליה הם מגינים.
נישא תפילה, לימים של שלום, שבהם הגודל והכוחות יבואו לידי ביטוי בבניין, הפרייה הדדית וצמיחה בכל רחבי החברה הישראלית.
