המדרש דורש על הפסוק "משכו וקחו לכם צאן": בשעה שאמר הקב"ה למשה לשחוט הפסח אמר לו משה: ריבון העולם, הדבר הזה היאך אני יכול לעשות. אי אתה יודע שהצאן - אלוהיהן של מצרים, שנאמר "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו?" אמר לו הקב"ה: חייך, אין ישראל יוצאים מכאן עד שישחטו אלוהי מצרים לעיניהם, שאודיע להם שאין אלוהי העכו"ם כלום. וכן מצינו שעשה ה', שבאותו לילה הכה בכוריהם של המצרים ובו בלילה שחטו ישראל פסחיהם ואכלו, והיו המצרים רואים בכוריהן הרוגים ואלוהיהן שחוטין, ולא היו יכולין לעשות כלום" (שמות רבה טז, ג).
ומרחיב הטור על מה שאירע בשבת:
שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, לפי שנעשה בו נס גדול. שפסח מצרים מיקחו בעשור - ופסח מצרים היה ביום ה'. כדאיתא בסדר עולם ונמצא שעשירי לחודש היה שבת, ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מיטתו ושאלום מצרים למה זה לכם? והשיבו, לשחטו לשם פסח במצוות ה' עלינו. והיו שיניהם [של המצרים] קהות על ששוחטין את אלוהיהם ולא היו רשאים [=לא היו יכולים] לומר להם דבר. ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול" .
כלומר הנס היה על כך שהמצרים לא יכלו לעשות שום צעד למול ישראל שכבר מיוד בניסן – שהיה שבת באותה השנה – לקחו והכינו את השה לקורבן פסח.
ומדוע מציינים את הנס בשבת שלפני פסח ולא בעשירי בניסן, הרי מצוות לקיחת השה הייתה "בעשור" ללא שום קשר לשבת, ורק "במקרה" בשנת היציאה ממצרים העשור היה בשבת?!
מסביר בעל ה"שפת אמת": "אבל באמת הרגישו חז"ל כי השבת סייע להם לקבלת מצוה ראשונה (של לקיחת השה) זו והשם יתברך עשה התקשרות לגאולתן של ישראל ע"י השבת"
כלומר, העיקר הוא השבת ולא יוד בניסן: השבת נתנה את הכוח לעם ישראל להוציא מצווה זו מהכוח אל הפועל.
