שואל המדרש על קורח:
וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו?
אלא עינו הטעתה אותו. ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל ששקול כמשה ואהרן … אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום (אשתוק)? ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה ועומדת להם ומשה היה רואה יפה. לכך נשתטה לבוא לאותה חוקה ששמעו מפי משה שכולם אובדים ואחד פלט: "והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש"
קרח היה בטוח ש"לי זה לא יקרה". מתוך מאתיים וחמישים איש ואהרן, אני הוא שאבחר. איך אדם נבון ופקח יכול לחשוב כך? ובלשון המדרש: קרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? תשובת המדרש: "עינו הטעתו". ומה הטעות שראתה עינו? שעתיד לצאת ממנו שמואל ולכן יש לו "זכות בנים" (על משקל "זכות אבות"). ואם כך אולי באמת ראוי קרח להיות הנבחר? תשובת המדרש: שבניו עשו תשובה. תשובה זו של המדרש היא קצת על דרך הפלפול והמלכוד. בניו של קרח עלו לגדולה משום שעשו תשובה. ולמה הוצרכו לעשות תשובה? משום שקרח חטא. והוא חטא משום שראה את בניו בגדולתם ...
הנקודה המרכזית במדרש הזה היא שקורח נטל החלטה על סמך תחזית מסוימת שהייתה בדיעבד שגוייה, כי הכילה רק חלק מהתמונה ולא את כל מרכיביה. זו מוגבלות האדם שרואה לנגד עיניו רק את מה שעיניו רואות ואינו רואה את התוכנית האלוקית השלמה. לו היה יוצר=א מנקודת הנחה של ביטול כלפי הקב"ה, לא היה מגיע לשטות זו.
