פרשת שופטים- דרך ארץ קדמה לתורה
בפרשתנו מופיע האיסור הבא: "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ". ההסבר הפשוט לפסוק הוא שאסור להסיג גבול, זאת אומרת, לגרום לגבול שבינך לבין שכנך, לסגת לתוך שטח השכן, תוך הגדלת שטחך על חשבונו. והרמז הרמוז בהמשך הפסוק הוא שמעבר על איסור זה, אינו רק פגיעה בחבר, אלא גם בה', שחלק לכל אדם את נחלתו המדויקת לו. ובהשלכה רחבה יותר, על כל צורות הגניבה בהם אדם מרחיב את ממונו על חשבון ממון שה' זימן לחברו ולא לו.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה בראשון של ארץ ישראל, שיום פטירתו חל השבוע, דורש את הפסוק בצורה אחרת. אל לה לתורה, ההופכת את עם ישראל לרעים, להסיג את גבול המוסר האנושי, הכללי, ששרר לפני מתן תורה, לאחור. כדי להבין את חידושו של הרב קוק, עלינו להכיר את האלטרנטיבה- המחשבה שמתן תורה ניפץ את ערכי המוסר האנושי שקדמו לו. הרב קוק כותב על כך, שהמוסר האנושי שקדם לתורה, הוא ביטוי לגילוי א-לוהים שבאדם. יש לראות את התורה כהרחבה ודיוק שלו ולא כסותרת אותו.
כך מסביר הרב זצ"ל את המילים "דרך ארץ קדמה לתורה- הקדמה זמנית מוכרחת לדורות". הרב שולל פרשנות שמתעדפת דרך ארץ על פני תורה. הוא מסביר ש"קדמה", פרושה הקדימה בזמן, אבל טוען שזו הקדמה הכרחית, גם בדורות הבאים באנושות ובאדם הפרטי. לבנות תחילה קומה של דרך ארץ ועל גביה ומתוך כבוד אליה, לבנות קומה של תורה.
החיבור המכבד בין דרך ארץ ומוסר טבעי לתורה, קושר את דברי הרב לפרוש הפשוט של הפסוק, בו רומזת התורה שהגניבה מהזולת מהווה פגיעה בין אדם לחברו ובין אדם למקום כאחד.
