וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:
אומר הרמב"ן:
וענינו, אפילו תחשוב בליבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצוותם. ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר: כך ציווה אותי האדון המצווה על המצוות שאעשה בכל מצותיו, ככל אשר יורוני העומדים לפניו … ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו.
והצורך במצווה הזאת גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם … בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה … כי על הדעת שלהם הוא נותן להם (לנו) התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל.
קובע הרמב"ן, כעל מנת לשמור שתהיה תורה אחת ולא תהיה אנרכיה חוקתית, חובה שנקבל את דברי הפוסקים וגדולי התורה כלשונם. ואף כי בכל תחום יש את התחום האפור, וניתן היה לפסוק כך או אחרת, ברגע שפסקו – פסיקתם סופית
