פרופ' צחי גרוסמן

כִּי־תָבֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא־אָחִיךָ הוּא:

הגמרא מספרת לנו על טקס שהיה קורה אחת לשבע שנים בחג הסוכות ובו היה המלך קורא בבית המקדש קטעים מספר דברים. בהמשך מובא תיאור אירוע שקרה כאשר המלך אגריפס (מזרע אדומי) קיים טקס זה.

מסכת סוטה פרק ז משנה ח

פרשת המלך כיצד?

מוצאי יום טוב הראשון של חג, בשמיני במוצאי שביעית, עושים לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה, שנאמר: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה … תקרא את התורה הזאת וגו"'.

חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול נותנה למלך. והמלך עומד ומקבל וקורא יושב.

אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים. וכשהגיע (שם י"ז) ל"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" -  זלגו עיניו דמעות.

אמרו לו: אל תתיירא אגריפס, אחינו אתה! אחינו אתה! אחינו אתה!

האם חז"ל שבעו נחת מההזדהות עם המלך הבוכה מזרע אדום? ממש לא.

וכך אומרת התוספתא:

תנא משמיה דרבי נתן: באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל (בלשון סגי נהור – הכוונה לישראל עצמם) כליה, שהחניפו לו לאגריפס.

ההזדהות והאמפתיה הם בעצם חנופה ואי שמירה על הכבוד היהודי. על כך לא יכלו חז"ל לסלוח.