פרשת שמות – בזכות הנשים
בני ישראל במצרים מתחילים לגדול למימדים של עם ופרעה מלך מצרים חושש מהתעצמותם ומציע למעט את הילודה על ידי הרעת התנאים:
״ וַיָּקׇם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ, הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ. וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ ״.
בחז״ל מתוארות שתי דרכים להבנת ההתעצמות של עם ישראל. אחת היא דרך ניסית של לידות מרובות ילדים-״שישה בכרס אחת״. השניה, קושרת את ההתעצמות לזכותן של הנשים הצדיקות שבאותו הדור. לדבריהם,על הגברים, גזרות פרעה השפיעו. הם איבדו את התקווה, שקעו בדכאון מתוך העבדות וחסרו את החשק הבסיסי המוביל להבאת ילדים לעולם.
הנשים הם אלו שהצילו אותנו. האמונה בחיים ובטוב, האופטימיות שלהן והבטחון שהגאולה תבוא אפשרו להן להשקיע השקעה יתרה, לסחוף איתן את הגברים ולהכפיל את הצמיחה של העם. יהי רצון שנדע לקחת מהן דוגמא לאמונה ונחישות.
